קרן אייל
במהלך ימי ה'שבעה' יאיר פנה לחבריו הקרובים של אייל ושאל אותם :"האם אייל חייב למישהו מכם כסף?" אי אפשר לשכוח את תגובתו של אלדד סומר שצחק ואמר :"אייל חייב לנו? אם מישהו חייב הרי שזה אנחנו לו ולא הוא לנו אייל תמיד נתן, לא לקח". נדמה לי שאז נטמן הזרע ממנו נולדה וצמחה "קרן אייל".
הקרן שהינה קרן צדקה הוקמה כאמור לזכרו של אייל והיא משקפת את ערך הנתינה שאייל יישם בחייו. היא הפכה ברבות הימים לעמותה רשומה ומוכרת ונוטלים חלק בהפעלתה חברים יקרים שלנו וכל עבודתם נעשית בהתנדבות. חברי הקרן נפגשים פעמיים בשנה, בערב ראש השנה ובערב פסח. בערבי החגים הללו מחולקים תלושי קניה והמחאות לעשרות משפחות נזקקות. במהלך השנה מגיעות פניות שונות ובתחומים שונים. חולים הנזקקים לניתוח או תרופות שמימונם אינו בהישג ידם, תלמידים ממשפחות שנמצאות במצוקה ומעוניינים להשתתף בטיולים או במסע לפולין וללא עזרה כספית אין ביכולתם ליטול חלק בכך, מלגות לתלמידים עם נכונות ללימודים גבוהים שללא עזרה כספית לא יוכלו להתקדם בלימודיהם, עזרה ברכישת ציוד לחיילים בודדים, מלגה לחייל שסיים שרותו והמשיך בלימודים גבוהים ועוד כהנה וכהנה...
תחילת דרכה של הקרן החלה ממתן תרומות של משפחה וחברים קרובים ועם הזמן הגיעו ועדיין מגיעות תרומות מאנשים ששמעו אודותיה ואינם מכירים בהכרח את אייל או את בני המשפחה.
באחד הלילות צלצל הטלפון בביתנו וכך התנהלה השיחה:
-אנונימי: "שלום האם הגעתי למשפחת לוי ול'קרן אייל'?"
-אני: " כן, עם מי אני מדברת?"
-אנונימי: "אני מעוניין לתרום לקרן האם על תיבת הדואר שלכם רשום משפחת לוי?"
-אני : " כן, אבל עם מי יש לי הכבוד לדבר?"
-אנונימי :" אני לא מעוניין להזדהות. אשים בתיבת הדואר מעטפה עם תרומה"
-אני :" תודה רבה תזכה למצוות"
ובזאת הסתיימה השיחה.
למחרת בבוקר מצאנו בתיבת הדואר מעטפה ובה תרומה של כמה אלפי שקלים. זהו סיפור אחד מיני רבים.