מספרים אודות אייל

רותי ויאיר היקרים,

וואו, מאיפה מתחילים לתאר את ההשפעה של אייל... בשבילי זה לא מקרה כזה או אחר, אלא יותר ההערכה והערצה עצומה, שכנראה רק התחזקו אצלי בשנים לאחר מכן.

אם אני צריך לשים את התחושה והזיכרון החזקים שלי במילים בצורה התמציתית וברורה זה שילוב של צניעות, אמת פנימית, ביישנות וחום אנושי בלתי יתואר. זה לא שאייל לא היה קשוח ותובעני, אלא שזה עבר, עם מעט מילים, כדרך שמתווה מפקד ופקודיו, דרך שהתווה לנו ובה הלכנו אחריו תקופה ארוכה.

בנקודות החיבור האישיות שלי עם אייל, החום האנושי היה כה ברור, שהוא עם הביישנות שלו ומעט המילים שעברו בינינו הצליח להמיס כל בעיה. חשוב להדגיש שגם אני מצדי ביישן.

כשאני חושב על זה היום, אני מתמלא הערכה מחודשת לעבודה המדהימה שעשה אתנו (היינו קבוצה כל כך לא מגובשת של 30 אנשים שונים כל כך) דווקא מכיוון שאני מנחש שלהיות מ"מ טירונים של הפלחי"ק כנראה לא היה תפקיד חלומותיו של אייל (רובנו או כולנו לא חלמנו על הפלחי"ק גם כן, אפילו אלו שעשו מהקשר קריירה צבאית בסופו של דבר). 
ולמרות זאת, ולמרות הסגל הבעייתי משהו שאתו היה צריך לעבוד בתחילה, הוא עדיין היה מי שהוא. כמ"כ וסמל טירונים בשנים אח"כ אני יודע מה דרוש כדי להתמודד עם "העניינים האישיים שלך" בזמן שאתה צריך לתפעל 30 טירונים במהלך חודשים עמוסים.

אני מוצא את עצמי עד היום מספר לאנשים על אייל, ומגלה מחדש את הגאווה העצומה שבי שעל שזכיתי להכיר אותו, אפילו במעט, ולהיות פקוד שלו.

כל כך צר לי שלא מצאנו את הדרך עד היום לספר לכם על הזיכרונות, חוויות ותחושות שלנו בצורה מלאה יותר. 

אני אשמח לקחת חלק בסרט, וכמובן להיפגש ולספר עוד כל מה שיש לספר.

הראל