מספרים אודות אייל

בני משפחת לוי היקרים

זו זכות גדולה לעמוד כאן היום ולומר דברים לזכרו של אייל.
קוראים לי מילאד תלחמי, אני בן לעדה הנוצרית מעוספיה כיום גר בחיפה.
אגב לבן הבכור שלי קוראים אמיר על שמו של מג"ד גדוד 12 אמיר מי -טל.
שרתתי בגולני בגדוד 12 מאוג' 1989 עד שיצאתי לקורס קצינים. שרתתי גם מספר חודשים בפלוגה ג' לאחר סיום מסלול.
את אייל אני זוכר כחייל בפלוגה המקבילה, נוב' ,1989 במהלך אימון בח'ושנייה בשנת 90. כבר אז, משהו בלט באישיות של אייל, במבטו ובחן שבו.

המפגש המשמעותי שלי עם אייל היה במהלך שירותנו הצבאי בשנת 1993. זו הייתה תקופה של ריבוי מבצעים נגד מבוקשים בעזה ולשם הוקפצו מספר גדודים כולל גדוד 12.
באותם ימים, שרתתי כקצין במנהל האזרחי בעזה. במפגש שלי עם קריגר המג"ד, סיפרתי לו כי גדלתי כחייל בגדוד כולל שירות מס' חודשים ברובאית לאחר סיום מסלול. קריגר הציע לי להצטרף לארוחת ערב עם הפלוגה והפגיש אותי עם אייל.
באותה ארוחה, פגשתי את אייל, הוא ישב מולי. הוא פנה אלי בחיוך מבויש ומיוחד ואמר "אני זוכר אותך מהשירות שלך בגדוד". השבתי לו שגם הוא זכור לי היטב.

אומנם הייתה פגישה קצרה אך הרגשתי שאני משוחח עם אדם שהכרתי כאילו עברנו מסלול שלם יחד.
המפגש עם אייל היה בלתי נשכח. אדם מיוחד, קצין איכותי וג'נטלמן, צנוע, נטול פוזות על אף שהיה סמ"פ בפלוגה הרובאית, אוהב אדם עם חיוך מיוחד שלא ניתן לשכוח. אדם טוב שנעים ממש לשוחח עמו. אדם שנכנס ישר ללב.

לאחר מספר חודשים, באוג' 1993 ביום חמישי שמעתי בחדשות על האירוע הנורא. במשך שנים שמרתי את העיתון עם תמונת אייל ותמונות חייליו שנהרגו. שמרתי גם את העיתון שהופץ מספר ימים לאחר התקרית עם הכותרת "פלוגה ג' חוזרת ללבנון".
מדי כמה זמן, בעיקר בימי הזיכרון הסתכלתי שוב בעיתון ונזכרתי באותו מפגש, באייל ובחייליו שנהרגו. כל פעם שהסתכלתי בתמונה של אייל עם הכומתה החומה שצולמה בקורס קצינים עם כיתוב קטן מתחת "חייליו, נזכרתי כי במפגש ההוא, זה הרושם שהותיר גם עלי, ואני העריצו אותו"
יכול להגיד שגם אני הרגשתי סוג של הערצה כלפיו.
שאני מסתכל מסביב, כל אחת ואחד כאן, יש בו את האייל שלו או הזיכרון ממנו. אבל יש עוד דבר, אייל למעשה מלכד אותנו, ללא הבדל, מי אתה או מהיכן אתה או מה הדת שלך. כמו שידע ודאג ללכד את חייליו, עם גוונים שונים, כך הוא מלכד אותנו גם שהוא למעלה אך אתנו.

ביום הזיכרון לפני שנתיים, שמעתי את רותי ברשת ב' מדברת על אייל. חיפשתי אותה בפייסבוק, כי היה חשוב לי לשתפה על המפגש שהיה לי אז עם אייל בנה. לשמחתי מצאתי אותה ויצרתי עמה קשר. מאז יצא לי להכיר את רותי ודרכה את המשפחה יותר טוב. ואז היה לי ברור מהיכן שאב אייל את ערכיו ואת אישיותו המיוחדת והנדירה. ההורים המופלאים של אייל, האחיות והמשפחה, שבחרו בחיים שאייל אהב, אני רוצה לומר כי בזכותכם, בזכות אייל וחבריו אנחנו כאן יחד, זוכרים, ממשיכים בדרכו, מתוך תחושת שליחות, חברות, אכפתיות, והוא משקיף עלינו מלמעלה ושמח עם חיוכו האופייני והמיוחד.

יהי זכרו ברוך.