הסיפור מאחורי האתר לאייל
במלאת שנה לנפילתו של אייל זוג חברים יקרים גבי גבאי ואייר עתידיה הקרינו סרט שצילמו וערכו ברגישות רבה לזכרו של אייל ובו צילומים רבים וקטעי ראיון עם בני המשפחה. הסרט הרגיש והנוגע ללב היה על קלטת ועם השנים שמתי לב שאיכותו ירדה ופניתי לבחור מוכשר ששמו גילי (גלעד) מור שעוסק בצילום ושאלתי אם הוא יכול לשדרג את תוכן הקלטת.
גילי ענה בחיוב ולקח על עצמו את המשימה. באותה עת גילי שהה עם משפחתו בארה"ב והוא ביקש ממני לסרוק מחדש ובאיכות טובה יותר את כל הצילומים שנמצאים בסרט. מלאכה לא פשוטה רגשית אך עשיתי זאת.
כעבור זמן מה התקשר אלי גילי ואמר שהוא סיים את העבודה ואף הוסיף כיתוב בגוף הסרט בקטעי הדיבור.
באותה עת ולאורך שנים לא מעטות חיפשתי מישהו שבונה אתרים באינטרנט כשבעדיפות עליונה מישהו שמכיר היטב את אייל, אך מאחר ולא נמצא מישהו מתאים נעניתי להמלצתה של חברה על בנה שעוסק בתחום. קבעתי עם הבחור ובמקביל עם אורית בתי שמתמצאת ברזי המחשב.
יומיים טרם פגישתנו אורית ביטלה את בואה ובמחשבה נוספת החלטתי שאין טעם לפגוש מישהו שאינו מכיר את אייל מקרוב.
מאז עברו מספר שנים עד לאותה שיחה בה הודיע לי גילי שסיים את מלאכתו, וכך מתנהלת השיחה הבין יבשתית בינינו:
אני: "גילי אין כמוך! תודה ענקית על ההשקעה, האם אתה מתעסק בבניית אתרים באינטרנט?" גילי: "לא, אני לא אבל אני מכיר מישהו שעבד איתי בארץ באבטחה בבית המשפט העליון ויש לו דוד שהוא 'ספץ' בבניית אתר ים הוא בונה בין השאר אתרים למשרדי ממשלה. תני לי רבע שעה ואני חוזר אליך עם שמו" לא עוברות דקות ספורות ועל הקו גילי
אני: "כן יקירי מה קורה?"
גילי משיב: "רותי קחי כיסא וכוס מים..."
ואני מאיצה: "נו גילי מה קורה?"
וגילי משיב: "לקחת כיסא...? לקחת כוס מים...?
ואני עונה: "נו כבר אתה ממש מותח אותי..."
"לא תאמיני רותי" משיב גילי "בונה האתרים, הבחור שעליו דיברתי, הוא אודי דהן והיה חייל של אייל שנפצע קשה באירוע בו אייל וששה מלוחמיו נהרגו..."
אודי המקסים והמוכשר נענה לבקשתי והקים את האתר, הוא מתחזק אותו בעזרת אחיינו שלום דהן עד עצם היום הזה ומסרב בתוקף לתמורה כספית עבור עבודתו המושקעת.
נעמי שמר כתבה את השיר: "אנשים טובים באמצע הדרך" עליו ועל שכמותו.