אני רוצה לטעון שהבחור שבזכותו או בגללו אנחנו נמצאים כאן הערב השתדל להדר במצוות שבין אדם לחברו וזאת בלי שהתעמק בפרטי ההלכות.
קצת קשה לדבר מפרספקטיבה של 26 שנה אך חלק מהזכרונות לא יכולים לעזוב אותך לעולם.
כשהתגייסנו לגיבוש טיס שובצנו בשתי מחלקות מקבילות 3 ו – 4 במין צורת ח' של אוהלים ומדי בוקר צהרים וערב היו מריצים איתנו עם ובלי סיבה מסביב. חשוב לומר שהריצה היתה בדבוקות וכולם היו עם כובעי ב' רחבי שוליים. אתם כבר יכולים לדמיין מה קרה...
באחד הלילות, כשאני כבר קרוב לשבירה, אייל רץ לידי, דוחף אותי מתחת לאלונקה החוצה ולוחש לי: זוז סומר, אני אחליף אותך.
הבחור מסתכן בהדחה מגיבוש טיס כדי לעזור לחבר. זה הידור מצוה.
בטירונות אייל קיבל תפקיד של קשר סמ"פ, בקיצור הולך אחרון בטור הפלוגתי עם הסמך אבל בעצם הקב"ה שלח אותו לשם כדי שיעזור, יעודד וידחף קדימה את אלו שהתקשו במסעות והתרגילים. זה הידור מצוה.
מחלקה בגולני עוברת הרבה הרפתקאות יחד אבל חולקת גם הרבה רגעי משבר אישיים ומחלקתיים. אייל היה כלפיד לפני המחנה, לא מקטר, לא נשבר, לא מתבכיין על שעות שמירה דפוקות, מתחלף עם כל מי שביקש ממנו. היו במחלקה חיילים שהגיעו מרקעים שונים. לחלק מהם היינו קוראים היום אוכלוסיות מוחלשות. הדבק בין כולם היה אייל ומי שלא מאמין שיפתח את ספר הזכרון בפרק המתאים. אייל התנהג בחיי היום יום בהידור מצוה של בין אדם לחברו באופן מובהק.
גם כשבגרנו בבני עקיבא ויצאנו להדרכה ואחר כך חזרנו לתפקד כשבט, אייל היה אחד מאלו שהיו הדבק שחיבר את החברים לקבוצה מגובשת והכל בעין טובה ברוח טובה ובלב טוב. לסיום, אני רוצה לאחל לכולכם שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה ושאייל ודרכו המיוחדת ימשיכו להאיר את דרכנו לתמיד.