מידי פעם אני נכנסת לאתר שהוקם לזכרו של אייל אותו בנה ברוב כישרון אודי דהאן לוחם 'גולני' שנפצע קשה באירוע בו אייל נהרג. באחת הפעמים הקלדתי: אייל מישאל לוי ואת עיני צדה הכותרת:אִישְׁצִיפּוֹר: יום הזיכרון תשע"ח: הופעת מילואיםאייל האזין לשיריו של אהוד בנאי בנסיעותיו מהצפון הרחוק אל הדרום הרחוק והדביק בחיבתו לזמר המוכשר גם את חבריו. רגע השיא שקשור לאהוד ואייל הוא אכן המפגש הידוע דקות ספורות לפני שאייל חצה את הגבול עם לוחמים בדרך לפעילות מבצעית. אחרי נפילתו יצרתי קשר עם אהוד בנאי והוא נענה להופיע בביתנו בגבעת מרדכי בפני חבריו של אייל בערב של צלילים ומילים, סיפורים וארוחה בניחוח פרסי . הקשר אתו נמשך עד עצם היום הזה באיחולים לחגים ולשמחות, לאחרונה ברכתי אותו לרגל קבלת פרס אקו"ם למפעל חיים.
אותו כותב אנונימי מתחיל את הבלוג שנכתב על ידו ברוב כישרון במילים:"לפני כמה זמן ראיתי את אהוד בנאי ברמי לוי בטבריה, מסתובב בין המדפים צנום וקטן קומה עם קסקט וזקן. לקח לי כמה שניות להבין שזה הוא וחשבתי שאולי זו הזדמנות טובה לגשת אליו ולהודות לו סוף סוף על השיר ההוא שכתב לפני שבע עשרה שנה, שיר שבמובן מסוים הביא גאולה לנפשי. בהמשך הכותב מתאר את סיבלו בשל אותה מלחמה על ייסורי הנפש מהמלחמה ההיא ומתוצאותיה המכאיבות ומסיים את דברו במילים:"אבל "הופעת מילואים" ממשיך להתנגן אצלי בכל יום זיכרון ולהעלות ארוכה, קמעה קמעה לפצעי לבנון שליוהוא מסיים במילים:ולזכרו של סגן אייל מישאל לוי, מחללי המלחמה ללא שם ההיא בשנות התשעים בארץ הארזים המדממת, שמפגש מקרי שלו ושל פקודיו עם אהוד בנאי על גדר המערכת הוליד הופעה מאולתרת עם "דוד ושאול" על כבש הנגמ"ש ולימים גם את "הופעת מילואים". הוא נפל במארב חיזבאללה זמן קצר לאחר המפגש ההוא , ביום ב' באלול תשנ"ג. כותב אנונימי אשר כותב פרטים כל כך מדויקים אודות אייל, מיהו?שיטוט באתר מוביל אותי למילים "צור קשר" ואני יוצרת.לשאלתי "מי הכותב?" התשובה לא איחרה לבוא ואני נענית במילים: "שלום רותי נעים להכירך שמי חניאל ו"אישציפור" הוא הבלוג שלי שאני כותב בו לפעמים. גם אני שירתי בלבנון, כמה שנים אחרי אייל ז"ל."אני לא מסתפקת בתשובה הזו התכתובת בינינו נמשכת ואני שואלת בין השאר עם התנצלות על מטר השאלות: "האם שרתת ב'גולני'?" ותשובתו: "לא שרתי ב'גולני' אבל שרתי בין השאר עם גולנצ'יקים, הייתי חובש מוצב בגזרה המערבית בשם כרכום. על הסיפור שמאחורי השיר שמעתי מפה לאוזן ואז גם שמעתי תכנית ברדיו שבה התראיינת וסיפרת עליו. סיפור מיוחד מאוד, כמו השיר וכמו מחברו.במהלך ההתכתבות חניאל ביקש ממני להעביר לאהוד בנאי את מה שכתב וחתם בשמו חניאל רודריגז גרסיה שם מיוחד לכל הדעות גם בנושא הזה חניאל עבר אצלי תחקיר ובכל פעם השיב ברוב נימוס והתברר כי הוא נצר למשפחה שמקורה בספרד שברחה מאימת האינקויזיציה והתמקמה בהולנד.את הבטחתי קיימתי ושיתפתי את אהוד.ואני מצטטת את תגובתו, דברים בשם אומרם :"רותי יקרה שלוםהמכתב הזה של חניאל ממש נגע לי בעומק הלב והנפש. כותב שיר לא יכול לייחל למתנה גדולה מזו, כששיר שלו הופך לכוח מרפא ומחזק עבור מישהו. ועוד לוחם בלבנון.לא היה לי קל לכתוב ולהלחין את "הופעת מילואים". אפשר לומר שחצבתי אותו באבן, לידתו הייתה במאמץ רב. השיר הזה ביעבע ותסס בתוכי זמן רב עד שפרץ החוצה. שמח בדיעבד שלא ויתרתי עליו. תעבירי לחניאל את תודתי העמוקה על דבריו.אהבתי גם את הקישור לרמי לוי, טבריה, איך החיים ממשיכים...כל טובשלכםאהוד"והנה הם באים ללא גוףמאירים כזוהר הרקיעהחלל מתמלא אור נרות נשמהוהגיע הזמן להופיעמבול יורד עלינו עכשיומפסגת לבנון עד סיניפורט בגיטרה ושר לטבח:"ים של דמעות בשתי עיני" שיירה ארוכה על נתיב מסוכןשיירה לאיפה את הולכת.אחרי נפילתו של אייל נותרו הקלטות מיותמות על מדף בחדרו, אותן קלטות עם שיריו של אהוד, הזמר שאייל כה אהב לשמוע וזכה להופעה פרטית על גבול לבנון.