דברים לזכרו של אייל (בהר הרצל) ב' באלול תש"ע 12.08.2010
ברצוני לשתף אתכם בשני סיפורים אנושיים, של אנשים אשר לא הכירו את אייל ובכל זאת 'נגעו' בו. האחד עם סוף טראגי ועצוב ולעומתו השני מסתיים בסוף שמח.
לפני מספר שנים הצטרפה אחת מתלמידותיה של אביטל לגרעין נח"ל בעין הנציב. מאחר וחיפשו שם לגרעין, פנתה אותה תלמידה לאביטל וביקשה ממנה רשות לקרוא לגרעין ע"ש אייל. אביטל ענתה כי עליה לשאול את ההורים, על מנת לקבל את הסכמתם. אביטל אכן פנתה ואנחנו שנפשנו חפצה תמיד בהנצחתו של אייל בכל דרך שהיא, נענינו במיידי.
ה'גרעין' יצא לדרך. יאיר ואני הוזמנו לשבת משפחות מהנה ומרגשת של חברי ה'גרעין'. זו היתה שבת אירוח של ההורים של חברי ה'גרעין'. עם סיום השירות הצבאי התפזרו חברי הגרעין איש איש לדרכו. היחיד שנשאר ב'עין הנציב' הינו בחור בשם חגי ממן.
אני אעבור עתה לסיפור השני שקשור לאייל ואשוב לאחר מכן לחגי ולעין הנציב. ביתה של חברתי ששרתה כמפקדת בחוות השומר עם נערי רפול פנתה אלי בבקשה לקרוא לצוות שלה שמונה 13 חיילים, 'צוות אייל'. יאיר ואני התרגשנו מן המחווה נענינו מייד ונתנו תשובה חיובית. בחוות השומר התהווה צוות שנקרא 'צוות אייל'. החיילים עם מפקדתם הוזמנו לביתנו לארוחה ולהכרות. המפגש היה מאוד מרגש ספרנו אודות אייל והם שאלו שאלות אודותיו. כמובן שגם הצטלמנו. נקראנו מעתה 'ההורים המאמצים'. במקביל דניאל המפקדת שלהם בקשה מאיתנו תמונות של אייל ותלתה אותן על פלקט גדול עם כתוביות, סיפרה אודותיו ובעיקר על הערכים עליהם גדל.
חברי הגרעין הגיעו לסדרת חינוך בירושלים ודניאל תיאמה איתנו שבסיומו של אותו היום ניפגש סביב קברו של אייל וכך היה. החיילים שחלקם מתקשים בקריאה התעקשו לקרוא כל אחד בתורו פרק מתהילים כשכולם חובשים לראשם את הכומתות. המעמד היה מאוד מרגש.
לקראת סיום הטירונות בחוות השומר ומסע הכומתה יאיר הביע רצונו להצטרף למסע הלילי ובאחד הלילות הוא נסע לבוש מדים לחוות השומר. לדאבונו לא התאפשר לו לשאת נשק. המסע יצא לדרך וברגע של הפוגה יאיר סיפר אודות אייל ומדוע היה חשוב לו הצטרף למסע. במהלך אותו מסע נצמד אל יאיר אחד החיילים החמיא ליאיר ואמר:"כל הכבוד לך אתה אדם מבוגר ובטח לא קל לך לעשות את המסע" הוא אף התעניין לדעת מה שמו של יאיר החמיא ואמר:"איזה שם יפה". בהמשכה של הצעידה יאיר שאל את אותו חייל: "ומה שמך?" "יאיר" הייתה התשובה. המפגש הבא היה בחוות השומר בטקס סיום הטירונות. יאיר ואני הגענו לטקס כשאנו עמוסים בחבילות שי לחיילי 'צוות אייל' למפקדת שלהם ולקצינתם. אני מתרגשת וכאילו אייל נוטל חלק בו,אני מצלמת וכאילו אייל בין המסיימים. עם סיומו של הטקס התעקשו החיילים שנבוא להתארח בחדרם. הם מאוד התרגשו. הגישו בשמחה תקרובת שתייה וחטיפים וכל אחד קיבל חבילת שי. נפרדנו מהם ובקשנו שאם יזדמנו לירושלים הרי שביתנו וליבנו פתוחים לקראתם.
באחד הימים בעודי יושבת מול המחשב ויאיר בקומה התחתונה צופה במהדורת החדשות, זינק יאיר לקומה העליונה וביקש ממני להיכנס מהר לאוסף התמונות של 'צוות אייל' משנכנסתי הוא הצביע על תמונתו של יאיר ששון החייל ממסע הכומתה ואמר: "זה הוא, יאיר, הוא נהרג בבאר שבע בתאונת דרכים" . הלם.
הסתבר מאוחר יותר כי יאיר נהרג בתאונת אופנוע בהיותו נפקד מן הצבא. הובטח לו כי ילמד מכונאות במסגרת הצבא והוא מצא עצמו, צעיר צנום וקטן קומה, גורר ומעמיס צמיגי רכב ענקיים מעבר ליכולתו הפיזית. הוא התלונן אך לא היתה אוזן קשבת. יאיר עשה דין לעצמו וברח מן הבסיס ולא שב. חייו נגדעו באסון הנוראי. סביב קבורתו החל פולמוס שלם האם ראוי הוא כמי שנפקד להיקבר בבית עלמין צבאי בצד לוחמים. הצבא סירב לקברו והמשפחה פנתה לבית המשפט שם ניתן הצו לקבורה צבאית. אני מעולם לא דברתי בשמו של אייל מאז נפילתו חלפו שבע עשרה שנה ואף פעם לא דברתי בשמו זו לי הפעם הראשונה ואני בטוחה שאייל היה מסכים לדברי. אייל היה גאה לו חייל כמו יאיר ששון היה נקבר לצידו. ועל סמך מה אני אומרת זאת? באחד מפנקסי התזכורות של אייל כמפקד אייל רשם לשוחח עם המג"ד כדי שישחרר חייל שנמצא בכלא. אייל היה זקוק לו כאיש צוות בפעילות השוטפת. אותו חייל יקר נהרג עם אייל... יאיר ואני נסענו לביקור בבית המשפחה . האם שמחה שכוחותיה לא עמדו לה בשל האסון ונושא הקבורה התמוטטה נפשית ואושפזה .
זה סיומו הטראגי של הסיפור העצוב.
עכשיו אשוב לחגי מעין הנציב. חגי בחר בעין הנציב כבית.לימים הכיר עלמת חן מן הישוב קשת שברמת הגולן. לאורך השנים חגי ותהילה שלא הכירו כלל את אייל הצטרפו בכל שנה לטיולי ג' בתמוז והפכו לחלק בלתי נפרד של הנוף האנושי של היום הזה. הקשר בינינו הלך והתהדק. הם עמדו להינשא ודאגו להביא במו ידיהם לביתנו את ההזמנה לחתונה. התרגשנו איתם ובשבילם. החתונה השמחה התקיימה בעין הנציב ושם הם בנו את קינם. כעבור זמן מה נתבשרנו כי תהילה בהריון. בסימן טוב ובמזל טוב נולד בן ואנחנו נתבקשנו להגיע לברית בעין הנציב. כאשר חגי התקשר הוא אמר כי לו ולתהילה מאוד חשוב שנגיע ואכן הגענו. הבן הנולד נימול ויקרא שמו בישראל :"אייל". ההתרגשות רבה וגדולה אימו של חגי ואני שישבנו זו בצד זו בבית הכנסת מתחבקות ובוכות מהתרגשות. מאוחר יותר ספרו חגי ותהילה כי לשניהם ולכל אחד לחוד היה ברור שאם היילוד הוא בן הוא יקרא ע"ש אייל. מרגש.
הבאתי שני סיפורים אנושיים האחד עם סיום עצוב השני שמח לכל אורכו , סיפורים על אנשים שמעולם לא הכירו את אייל באופן אישי אך נגעו בו בדרכם שלהם ועברו דרכו.