מספרים אודות אייל

                                                                                                                                                      אוגוסט 2015

                                                                      דברים לזכרו של אייל ז"ל

                                   22 שנים חלפו מהיום נפל אייל כאשר צעד בראש חייליו על אדמת לבנון.
                                   אייל הוביל קבוצת לוחמים נועזים שחדרו לעומק השטח למשימת מארב, משימה ממנה
                                   לא שב, הוא ועוד 6 מלוחמיו.

                                   פגשתי את אייל לראשונה שלוש שנים לפני נפילתו, בערבות פלס החמים בבקעת הירדן
                                   הוא מ"מ צעיר ואני חונך מפי"ם.

                                   זו הייתה תקופת צמיחתו וגיבוש זהותו כמפקד קרבי בגולני. במבט ראשון חזותו
                                   החיצונית עלולה הייתה להטעות.- שקט וצנוע,נראה ביישן משהו, אבל ככול
                                   שההיכרות העמיקה התגלה אייל כקצין רציני, אחד שיודע לעמוד על עקרונותיו, ערכי,
                                  קשוב ורגיש לחייליו, כזה שיורד לפרטים ולא מחסיר דבר. דוגמה אישית הייתה הבסיס
                                   למנהיגות שלו,מנהיגות שהלכה והתעצבה ככל שחלף הזמן. את כל זה עטף כמעין
                                   מטה קסם אותו חיוך מפורסם ששווה כל לב.

                                   במעלה השבועות המשכתי ללוות את אייל מכשיר את חייליו ורוכש את אמונם וביטחונם.
                                   
                                   נפרדנו על גבעה 116 בפלס בגמר תרגיל המ"ח הראשון שלו טרם עלייתו לגדוד 12
                                   וסיכמנו להיפגש בגדוד במעלה הדרך.

                                  כאשר הצטרפתי לגדוד כסמג"ד אייל כבר סמ"פ. יריב המג"ד, איש של אנשים ואוהב
                                  אדם בעצמו, היה מוקסם מאייל ודיבר בשבחו בעיניים בורקות.

                                  הקשר עם אייל הלך והתחזק והוא כבר קצין ותיק בגדוד, בעל ניסיון פיקודי ומבצעי רב.
                                  חשתי שההערכה בינינו הייתה הדדית דבר ששימח אותי עד מאוד.

                                  הפגישה האחרונה בינינו הייתה בתחקיר לפני היציאה למארב.

                                  אייל כהרגלו הפגין בטחון ומקצועיות ושלט בפרטי הפרטים. לוחמיו שיישבו בשורות חדר 
                                  התדריכים הקשיבו קשב רב וניתן היה לראות עד כמה הם סומכים עליו, מאמינים בו, 
                                  מוכנים ללכת אחריו באש ובמים, הוא הראשון והם אחרי.

                                  לנו זה נראה הגיוני וברור אבל כשחושבים על זה ממבט על, בטחון שכזה כמפקד אינו
                                  דבר מובן מאליו. הרי זה לא טיול צופים במדבר יהודה, גם לא אימון ברמת הגולן.
                                 זה לילה על אדמת לבנון, שטח אויב רווי מכשולים וסכנות.
                                 אייל השקט הפנימי שלו, בשלווה והרצינות שלו הקרין ביטחון ועוצמה אדירים.

                                 נפרדנו אייל ואני בלחיצת יד וטפיחה על הכתף, ברכת הצלחה וסיכמנו להיפגש כאשר
                                 ישוב מהמארב.

                               בדרכי החוצה הבטתי שוב בלוחמים המתארגנים ליציאה לדרך. אי אפשר היה שלא
                               להבחין בחברו שביניהם, אחים של ממש,חדורי תחושת שייכות וגאוות יחידה- אותה
                               גאווה הנטועה עמוק בהוויה של גולני, נטועה עמוק בפלוגה הרובאית המיתולוגית
                               ג' 12.

                               אייל צעד בראש הכוח האיכותי הזה מהטובים ביותר שיש לצה"ל ולעם ישראל. הוא צעד
                               בראשם לא סתם, הרי הוא היה שכזה - הטוב שבטובים, מסור ונועז ואמיץ ואיתן, מאלו
                               אשר נושאים את ביטחון העם והארץ חדורי אמונה בצדקת הדרך. אחת מדמויות המופת
                               עליהם מחנכת גולני דורות של לוחמים.

                              המנהיגות שלו הייתה נקייה, חפה מכל שיקול זר אמיתית  שכזאת,טהורה וזכה ומלאה
                              כוונות טובות, תמיד בנועם ודרך ארץ, בשקט ושלווה. אבל כאשר צריך-נחוש ודבק 
                              במטרה והכול תמיד מלווה בחיוך המקסים שמעיד על אדם מקסים, שמעיד על היותו משהו מיוחד.

                              רותי ויאיר היקרים,

                             לאחר נפילתו של אייל נחשפנו אליכם המשפחה והכול הפך להיות ברור. ברור לכולנו
                             מאיפה אייל שאב את ערכיו, איפה התעצבה דמותו ואיפה התגבש אופיו.

                             אייל נשא למארב בלבנון בתרמילו האישי לא רק את התפילין שקיבל ממך יאיר אלא גם
                             את החום והאהבה להם זכה ממך רותי ואת החינוך והערכים שעל בסיסם גידלתם אותו 
                             ולאורם חינכתם את ילדיכם כולם.

                             הסיכום ביני לבין אייל שניפגש שוב כאשר ישוב מהמארב לא מומש ורק דמותו המיוחדת
                             נותרה חקוקה בזיכרון ובעומק הלב.