מספרים אודות אייל

בערב החג נשלח אלינו אימייל על ידי בחור ששמו תומר ברגהאוס ממושב רמות השבים. שמו לא היה מוכר לנו וכך הוא כתב:

 "שלום לרותי ויאיר.  שמי תומר ברגהאוס בן 41 ממושב רמות השבים. את אייל הכרתי במהלך שירותי הצבאי כתצפיתן במוצב לבנה שבגבול הלבנון (הגזרה המערבית).  הייתי במוצב כחצי שנה שבמהלכה הצטלבו דרכינו לשיחות קצרות ומבטים חטופים. זכור לי חיוכו הכובש וטוב ליבו. ידעתי כבר אז כי הוא מהטובים שבינינו. שנים ארוכות דמותו הייתה חקוקה בזיכרוני. עיניו הכחולות וחיוכו הכובש... ועכשיו, עלה בידי למצוא את תמונתו באתר שלכם ועוד פרטים רבים אודותיו. היה בי צורך לחלוק אתכם את הזכור לי מאייל.  הוא השאיר בי רושם עז. שלא תדעו עוד צער. יהי זכרו ברוך."

כמובן שהגבתי לאימייל הזה הבעתי את התרגשותנו ושאלתי כיצד הגיע לאתר והוא השיב:

"היי רותי. על האירוע שבו מצא אייל את מותו שמעתי עוד בעודי בשירות סדיר למרות שכבר עזבתי את גבול הצפון. כפי שציינתי במייל הראשון ההיכרות בינינו הייתה לא מאוד עמוקה אך את שמו הפרטי זכרתי. עם השנים פעמים רבות עלה בזיכרוני...
כיוון שלא ידעתי את שם המשפחה של אייל אך דרגתו והמקום בו שירת היו זכורים לי-גדוד 12 הפלוגה הרובאית. חיפשתי באינטרנט מידע על אייל בצירוף הפרטים הללו וכך הגעתי לאתר הנושא את שמו. כשהסתכלתי בתמונות המופיעות באתר לא היה לי ספק שזהו אייל. לפעמים היה מגיע למגורי התצפיתנים במוצב ומשוחח עמנו תמיד בגובה העיניים למרות שהוא קצין ואנחנו חיילים צעירים שרק סיימו את הטירונות. היינו צוחקים ולפעמים שותים כולנו יחד קפה שחור.  את האנושיות שבו לא שכחתי במשך השנים. נפלה בחלקי הזכות לחלוק אתכם את הזיכרונות שלי מאייל.  כשאזדמן לירושלים אשמח שנתראה. אני מאחל לכם ולבני ביתכם חג שמח ושנה טובה. " 

השבתי לתומר כי סיפרתי על תוכנו של המייל לבנותינו וכמובן שההתרגשות הייתה רבה ובקשתי את הסכמתו להעלות כאן באתר את הסיפור המרגש והוא כמובן הסכים והשיב:

היי רותי. כמובן שאני מסכים. זאת תהיה עבורי זכות גדולה. אגב, אני זכרתי את אייל כחול עיניים אבל כשהסתכלתי בתמונות ראיתי שעיניו חומות (חום בהיר). מעניין כנראה שמשהו במבט שלו גרם לי לזכור אותו כך. חג שמח.  נשתמע תומר. 

עוד סיפור מרגש של מי שהכיר את אייל היכרות שטחית אבל הטיב לתארו וכל זאת אחרי 21 שנה.