בס"ד
אייל אהוב יקר
עזיבתך אותנו וכניסתך לעולם שכולו טוב, עולם בו צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה הלא הוא העולם הבא, עולם בו נמצא אדם שמת על קידוש ה' כמוך, הותירה אותי חסר. מיום פטירתך איני יכול לתקשר עם ערבים, אני ממש כועס עליהם! הם לקחו משהו שיקר לי מזהב ומפז את חברי הטוב ביותר, אותך!
בשלב מסוים הבנתי שהשתניתי, שחלק ממני נפרד ממני, חלק ממני חסר, וזה ילווה אותי למשך כל חיי. מה שנשאר זה לבקר את הוריך המקסימים, יאיר ורותי, לפני כל חג עם שתי חלות גדולות וזר פרחים ולשבת איתם.
אומרים שהזמן חובש את הפצעים, אני לא מרגיש זאת אצלי, אצלי נשאר רק הכאב,הצער והגעגוע.
ואפתח במספר זיכרונות מביה"ס ואח"כ מתקופת הצבא
אני זוכר שכמו שעשינו הרבה פעמים בכיתה י"ב ברחנו משיעורים, החלטת פעם אחת שבא לך ללכת לביה"ס אוולינה דה רוטשילד הלא הוא ביה"ס של הבנות, הגענו לשם עם האוטו שלי, והבנות לא היו. הצעת שנשאיר להם מכתבים בסידורים, כך שכשיגיעו לביה"ס הדבר הראשון שיעשו הוא כמובן להתפלל יראו את המכתבים וישמחו. כך בדיוק עשינו, ישבנו וכתבנו מכתבים בביה"ס אוולינה דה רוטשילד.
אני זוכר שהיית מחקה בצורה כמעט מושלמת כמעט כל אדם שהיינו פוגשים ובעיקר את התלמידים והמורים, מה שנותר לי היה לצחוק, ובפרט כשהיית מחקה אותי, ואתה עם שתי הידיים בכיסים ובאדישות כלא מבין מה כ"כ מצחיק.
אני זוכר היינו קונים אוכל ונוסעים ליער ירושלים תופשים איזה אזור יפה בין העצים ויושבים ואוכלים יחד, אני זוכר שהפצרת בי לבוא להתנדב אתך למשמר האזרחי בגבעת מרדכי וכך עשיתי. היינו יוצאים למשמרות יחד וכל הזמן צוחקים, למרות כל הזמן המרובה שבילינו יחד לא זכורה לי אף מריבה אתך. היית מספר לי על אביך ואמך ואחיותך ועד כמה שהם מקסימים ואכן כרגיל צדקת הם באמת מקסימים ומדהימים, אני זוכר שהיו שתי חבורות בכיתה הירושלמים מצד אחד והפנימיסטים מצד שני, ואתה ואני כחלק מהחבורה הירושלמית תמיד יחד, אם היית רוצה לפגוש את בועז מספיק היה שתמצא את אייל, בועז בטוח אתו ולהפך תמיד יחד. אוי כמה אני מתגעגע לימים אלה.
שמחת החיים שלך הייתה עצומה, למרות שהיינו במסגרת לחוצה ועמוסה מהבוקר עד הלילה אתה היית זה שמשחרר את הלחץ מכולנו.
ועתה אעבור לתקופת הצבא שלך תקופה יותר מאוחרת ובהחלט פחות ילדותית שלך. בתקופה זו הקשר אתך היה בטלפונים ופגישות משותפות בחופשות, למרות שלא התראינו כל יום רק לעיתים, הקשר היה חזק מאוד. מבחינתי אתה היית המנהיג סמכתי עליך וידעתי שגם אתה סומך עלי, שמחתי תמיד שזכיתי לחבר כמוך לא ידעתי שהחברות שלנו תקטע בצורה כזו אכזרית.
אייל, מידת הגבורה ואומץ הלב שלך היו עצומות ואני ידעתי זאת. תמיד אמרת לי שככל שהמשימות שיטילו עליך יהיו יותר מסוכנות כך אתה יותר תשמח. סיפרת לי על ההתלבטויות שלך לגבי החיילים שלך ורצית לשמוע ממני עצות, עצות שלא תמיד תאמו את דעתך אך לרוב כן, אני זוכר שפעם אחת הראית לי את פנקס המפקד שלך הכל היה רשום שם בצורה מסודרת ויפה. דיברת איתי על הצורך שלך להמשיך בצבא אחרי חופשה קצרה ולהיות מ"פ, אמרתי לך שזה מתאים לך. אני זוכר שבאחת השבתות נפגשנו בצבא על מדים, כ"כ מרשים היה לראות אותך עם דרגת סגן. הסיבה שזה היה כה מרשים היא שאתה תמיד היית מגיע לפגישות בלי המדים והדרגות, נראה לי שהדבר הראשון שהיית עושה בבית היה להוריד את המדים, כמה ענווה הייתה בך! בכל מקרה אני זוכר שלקחת אותי לחדר הכי חשוב בבסיס, נכנסנו בלילה דרך החלון והוצאת שם מסמכים מאחת המגירות המראים עליך כמומלץ למ"פ.
אומץ או גבורה או בעצם שניהם ובגדול בקיצוניות. הרמב"ם אומר שבכל המידות כמעט צריך להיות בשביל האמצע או עם נטיה קטנה לצד הלא היא מידת החסידות. אולי אם היית קצת פחות גיבור הכל היה נראה אחרת אבל אתה היית גיבור ובקיצוניות. סיפרת לי על הביטחון הגדול שלך בה' ושאתה לוקח אתך את התפילין לכל מקום, ואפילו למארב בלבנון, אפילו שם אתה מוצא את הזמן להניח תפילין ולהתפלל.
עכשיו אני יושב עם יאיר ורותי, הוריך, יאיר מכין לי פיתה עם חביתה זעתר חומוס וחריף כמו שרק הוא יודע, ממש כמו שהגששים הבדואים היו מכינים לי בצבא במטבח הצבאי רק יותר טעים, ותוך כדי זורק איזו בדיחה בארשת רצינית, רותי זה בדיוק אייל! הבן אדם אומר את הדבר הכי מצחיק בעולם ברצינות, ואתה מבין, צוחק נזכר ובא לך לבכות.
ולך אייל אומר: לנצח אחי אזכור אותך תמיד
אוהב מאוד
בועז
ברצוני להוסיף מס' מילים, היום מדברים על שוויון בנטל ועל זה שכולם צריכים לשרת בצבא כולל אחינו היקרים מאוד החרדים, שיהיו גם מוכנים ודרוכים תמיד לצאת למלחמה ממש כמו תלמידי ישיבות ההסדר, אוי כמה שהם צודקים, ואני פונה אליכם החרדים בלב כואב ואוהב הצטרפו אלינו לכאבינו, בתי הקברות הצבאיים מלאים בחיילים אמיצים וקדושים מהמגזרים החילוניים האהובים והיקרים, ושלנו תלמידי ישיבות הסדר, ושל חיילים כמו אייל ז"ל, שמוסרים נפשם על קדוש ה' וערי אלוקינו אתם לא חושבים שזה לא הוגן שלא תישאו בנטל. אנו מוסרים נפשנו מסרו גם אתם, גם אתם חלק מהמדינה הזאת, כך היה בתקופת יהושע בן נון "נער לא ימיש מן האוהל" ויצא להילחם, וכך תמיד היה. ומה לגבי עניין תורה מגנה בזמן מלחמה שכולם כל התלמידים יצטרפו למלחמה ושהמבוגרים שלא יכולים להילחם בקרב ישבו בישיבה וילמדו תורה ויתפללו לשלומינו. צריכים כל חייל בקרב זה תורה מגנה ביושרה והגינותה.
תחשבו בעצמכם אני הקטן לא צודק?! וזו דרכו של מורי ורבי שאני משתדל ללכת בדרכו הרב צבי יהודה הכהן זצוק"ל ודרכו של אביו הראי"ה קוק זצוק"ל.
זאת האמת!