"אל מלא רחמים שוכן במרומים........", אני מביט לעברו של הרב אביחי רונצקי, מי שהיה גם הרב הצבאי הראשי בצה"ל ומבין כי סיכום אמיתי לעולם לא יהיה כאן.
ב' באלול, 28-08-2014, אני מביט ושומע, אני רואה ומקשיב לרב אביחי, ויודע שצריך להשלים ולהמשיך.
אנחנו בהר הרצל, אזכרה של חבר פלוגה א' גדוד 12 של חטיבת גולני, מחזור אוגוסט 89'. על סגן אייל מישאל לוי אין אפשרות לספר בפוסט אחד קצר ,אבל אם זה האיש אשר קרא את "אל מלא רחמים" ,תנסו לתאר לבד מיהו אייל.
יאיר, אביו של אייל, קרא את הקדיש והדגיש כי הקדיש הוא לעילוי נשמתם ולזכרם של כל הנופלים במערכות ישראל כולל הנופלים של מלחמת "צוק איתן". אם זה מה שעסוקים אצל משפחת לוי לומר דקה לפני הקדיש באזכרה של בנם, תבינו כמה אנשים מדהימים הם ומי הוא בנם, שמקפידים לראות תמיד את התמונה הכוללת ולהביט קדימה, תוך אהבת הארץ הקטנה.
וכתושב העיר אשקלון, מתעניינים החברים, בשלומו של הדרום שהופגז וכעת נמצא בתחילתו של שלב הפסקת אש זמנית. אנחנו מסיימים את טקס האזכרה ובכניסה להר הרצל, מתחיל דיון קצר עם ניסיון לסכם את המלחמה .
"הפסדנו, ניצחנו, תיקו, מחדל, גבורה", כל התיאורים שתרצו שמעתי באותו הדיון הקצר. אני מביט לאחור ורואה את הר הרצל, אני מביט לאחור כדי להפנים שגורלה של המדינה, לחיות תחת איום ומלחמה. אפשר להמשיך בדיון ולהצדיק מדוע הפסדנו, מדוע ניצחנו, ומדוע היה אסור שיהיו לנו הרוגים.
שואלים לא מעט אזרחים וגנרלים לשעבר, איך יתכן שהכניסו חיילים בנגמ"ש לא ממוגן? מדוע אין מספיק כלים בלתי חדירים? אני בטוח שלא מעט מכם "נפלu" למלכודת זו, רק ברוך ה' שיש לנו גוגל כדי להזכיר שאם כבר היסטוריה רוצים, יש סיכוי שתאמרו: חטאנו, עווינו, פשענו.
אנחנו שאמרנו למערכת הביטחון להפסיק את ייצור מרכבה 4, לצמצם בייצור של התעשייה הצבאית לכל נושא המיגון והשיריון. אנחנו שאמרנו לחיל האוויר, צמצמו אימונים כי גם ככה אנחנו רואים באופק את השלום. אנחנו שאמרנו: קציני צה"ל מרוויחים המון, איך יתכן שתת אלוף קרבי בצה"ל יקבל 40 אלף שקלים? אנחנו שאמרנו למערכת הביטחון: צמצומים כי אין לנו יותר תקציב. ומדינה חייבת להגדיר סדר עדיפויות, ומדינה מבינה כי התקציב השנתי מוגבל ולא מסוגל להספיק לכל הנושאים הבוערים. אני מזכיר כי רק לפני תקופה קצרה החליטה הממשלה להשקיע עוד כספים בייצור מערכות מיגון של כיפת ברזל. ההשקעה באה על חשבון דברים אחרים .
רק לפני יומיים, כותב אלון שוסטר למשרד הביטחון כי הוא מבקש ומתחנן שלא להפסיק את עבודת קציני הביטחון בעוטף עזה. נראה לכם הגיוני שהתפיסה הבטחונית לא תתהפך כאשר מבינים את גודל איום המנהרות שהתגלו ברצועת עזה? מדוע עדיין רוצים לבטל את תפקיד קציני הביטחון? המדינה תידרש לחישוב מסלול מחדש בכל נושא הביטחון בדרום ובעוטף עזה. יונת השלום שמישהו טעה לחשוב שהיא באה, אינה אלא יונה שהופיעה בחלום.
ראש ממשלה , שר ביטחון , רמטכ"ל ועוד , מקבלים המון החלטות מידי יום ואין שום אפשרות לתת ערבות מלאה להצלחת היעדים שהוגדרו או ערובה מלאה להצלחה של כל החלטה . אותם אנשים שומעים את הנתונים , ובוחרים את האופציה הכי טובה שיש לה את מירב הסיכויים להשיג את המטרה שאותה מבקשים . הם לוקחים סיכונים בהחלטות כי הרי סיכמנו כבר שהמדינה עם משאבים כספיים מוגבלים .
צה"ל ברצועת עזה, פיקוד דרום וכוחות המודיעין בצוק איתן, הפגינו יכולת לחימה מדהימה עם המון יצירתיות שלא נראתה עד היום כדוגמתה.
אנחנו לא חשופים לדברים ולכן מתרשמים רק מכמות ההרוגים והפצועים.
זה אחד החסרונות לגור במדינת ישראל אשר בסך הכל היא בת 60 פלוס, שמאוד מתפתחת ומובילה ודורשת המון תקציבים כדי להוביל בעולם המון תחומים.
אני יודע שאם סגן אייל מישאל לוי, היה בין החיים איתנו כאן בכניסה להר הרצל, הוא היה משתיק אותנו ואומר: דברו יפה על המדינה המדהימה, תנו כבוד למערכת הביטחון והצבא. תזכרו תמיד: אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת .